מחשבות שמעכבות אותנו: איך לזהות את מה שמנהל אותנו

אני זוכרת שעוד כשהייתי ילדה ישבתי עם חברה. אני מספרת לה דברים והיא כאילו לא איתי. גם במהלך החיים פגשתי שוב ושוב את המקום הזה, שאנשים נמצאים איתנו פיזית, אבל הראש שלהם נמצא במקום אחר.

וכששאלתי:

"מה קרה? הכל בסדר?"

התשובה הייתה בדרך כלל:

"סתם מחשבות, לא משהו חשוב בכלל..."

אבל כמה זמן אנחנו בעצם עסוקים במחשבות? יש לנו כל כך הרבה מחשבות. יש מחשבות שמעכבות אותנו, יש מחשבות שתופסות אותנו לימים שלמים, ויש מחשבות שמגיעות לביקור קצר. יש מחשבות שאנחנו אפילו לא שמים לב שעברו לנו בראש. ומה שמעניין הוא שהמחשבות האלה לא תמיד נשארות רק בראש. כמעט תמיד הן מפעילות אצלנו משהו.

איך מחשבות שמעכבות אותנו משפיעות על הרגשות שלנו?

מחשבה אחת יכולה להדליק פחד, אחרת יכולה לעורר כעס, אחרת ספק, ואחרת יכולה ליצור תחושה שאנחנו פשוט לא מספיק טובים. והרגש הזה חשוב. לא כי כל רגש אומר שמשהו לא בסדר, אלא כי לפעמים הוא יכול להיות רמז לכך שמשהו קורה בתוכנו. כשאנחנו מתחילים לשים לב למה שאנחנו חושבים, אנחנו יכולים להתחיל לראות גם את הקשר בין המחשבה, הרגש והתגובה שלנו.

לדוגמה:

חשבת: "ומה אם זה לא יצליח?"

הרגשת פחד.

ואז אולי דחית את הדבר שרצית לעשות.

או:

חשבת: "מה יחשבו עליי?"

הרגשת חוסר ביטחון.

ואז אולי נמנעת מלהראות את עצמך.

לפעמים המחשבה מגיעה ראשונה, לפעמים הרגש, ולפעמים אנחנו בכלל מבחינים רק במה שעשינו. אבל כשמתחילים להתבונן, אפשר להתחיל לזהות את הקשר.

הרגע הזה שאת מבינה שאת יוצרת הכל דרך המחשבה

מה הקשר בין מחשבות לחבלה עצמית?

לפעמים אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים: זוגיות, הצלחה, שקט, ביטחון, עצמאות לילד שלנו, שינוי. אבל בדרך מופיעות מחשבות שלא תמיד שמנו לב אליהן. "ומה אם זה לא יצליח?" "ומה אם אני אטעה?" "אני לא בטוחה שאני יכולה." "מה יחשבו עליי?"

ואז לפעמים מגיעה חבלה עצמית. לא בהכרח בצורה דרמטית, לפעמים היא נראית כמו דחיינות, לפעמים כמו הימנעות. לפעמים כמו ויתור, ולפעמים כמו הקטנה עצמית. מצד אחד אנחנו רוצים משהו, אבל עושים פעולה שמרחיקה אותנו ממנו. ולפעמים קורה דווקא ההפך. אנחנו כל כך רוצים שזה יעבוד, שאנחנו מתחילים לדחוף. לשלוט. לנסות למנוע כל טעות. לעשות יותר. להתאמץ יותר. כאילו שאם רק נעשה מספיק, נוכל למנוע את הדבר שממנו אנחנו מפחדים.

מהו מנגנון הגנה?

ופה בעיניי נמצא משהו מאוד מעניין. מנגנון ההגנה שלנו לא בהכרח מנסה לקחת אותנו למקום שאנחנו רוצים להגיע אליו, הוא מנסה להגן עלינו. לפעמים הדרך שבה הוא מנסה לשמור עלינו יוצרת דווקא מסלול שמרחיק אותנו מהמטרה. כמו לנסוע לאילת ולגלות פתאום שאנחנו בדרך לראש הנקרה. 😅 המטרה הייתה ברורה. אבל המסלול השתנה. וזה בדיוק המקום שבו בעיניי כדאי לעצור לרגע ולא רק לשאול: "מה אני רוצה?" אלא גם: "מה גורם לי לפעול כמו שאני פועלת?"

ואיך זה קשור להורות?

בהורות זה יכול להיות מאוד ברור. אנחנו רוצים שהילד שלנו יהיה עצמאי, אבל לפעמים הפחד גורם לנו לעשות בשבילו דברים שהוא כבר יכול לעשות לבד. אנחנו רוצים לתת לו ביטחון, אבל מרוב רצון להגן עליו, אנחנו מזהירים אותו מכל דבר שעלול לקרות. אנחנו רוצים שהוא יצליח, אבל לפעמים, בלי לשים לב, אנחנו מעבירים אליו את הפחד שלנו מכישלון. זה לא אומר שאנחנו הורים לא טובים. להפך. הרבה פעמים הפעולה מגיעה בדיוק מהמקום שבו אנחנו הכי רוצים להגן, לעזור ולאהוב. אבל גם כוונה טובה יכולה לפעמים להוביל להתנהגות שלא משרתת את מה שבאמת רצינו. ולכן בעיניי כל כך מעניין להתחיל לשים לב למחשבות שמפעילות אותנו.

לפעמים ילד שלא מרגיש שמותר לו להביע את עצמו לא יגיד בשקט: “אני מרגיש שלא נותנים לי מקום.” הוא פשוט יתפרץ, יצעק, יתנגד, יילחם על כל דבר קטן. כאילו הוא אומר בכל הכוח: “אני כאן. תראו אותי. אני רוצה את המקום שלי.” ואולי אחד הדברים שאנחנו יכולים ללמד ילד הוא שלא צריך להילחם כל כך חזק כדי שיהיה לו מקום. שמותר לו להיות כאן. שמותר לו לרצות. שמותר לו לא לרצות. שמותר לו להגיד לא. שמותר לו לכעוס. ומותר לו גם למצוא דרך אחרת לבטא את מה שהוא צריך.

כי המקום שלו לא אמור להיות משהו שהוא צריך להשיג במלחמה, הוא כבר שלו מתוקף היותו הוא. וזו בעיניי למידה משמעותית מאוד לילד: לא רק איך להירגע כשהוא כועס, אלא מה הכעס שלו מנסה להגיד לו. מה הוא צריך? מה הוא רוצה? על מה הוא מנסה לשמור? ואיך הוא יכול לתת לעצמו מקום גם בלי לפגוע בעצמו או באחרים?

איך אפשר להתחיל לזהות מחשבות שמעכבות אותנו?

לא צריך לנסות לעצור את כל המחשבות וגם לא צריך להכריח את עצמנו לחשוב חיובי. אפשר פשוט להתחיל לשים לב. בפעם הבאה שאת מרגישה רגש חזק או מוצאת את עצמך חוזרת שוב ושוב על אותה התנהגות, אפשר לעצור ולשאול:

מה חשבתי עכשיו?

מה הרגשתי?

מה המחשבה הזאת גורמת לי לעשות?

ולאן ההתנהגות הזאת לוקחת אותי?

לפעמים עצם ההתבוננות כבר מאפשרת לראות משהו שלא ראינו קודם. כי אם אני רוצה להגיע למקום אחר, אולי הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולבדוק את המסלול.

ומה הקשר לתטא הילינג?

זו אחת הסיבות שאני אוהבת את העבודה עם מחשבות, אמונות ודפוסים דרך תטא הילינג. לא כדי להילחם במחשבות, לא כדי להכריח את עצמנו להיות חיוביים. אלא כדי להכיר יותר מקרוב את מה שמתרחש בתוכנו ולחקור אמונות ודפוסים שיכולים להשפיע על הדרך שבה אנחנו פועלים. בעבודה שלי אני משלבת את הכלים של תטא הילינג עם הסתכלות על החיים עצמם.

מה אנחנו רוצים? מה עוצר אותנו? מה אנחנו מרגישים? ומה אנחנו עושים שוב ושוב, גם כשאנחנו יודעים שאנחנו רוצים משהו אחר? מבחינתי, העבודה היא לא רק להבין משהו בראש. המטרה היא ללמוד ולקבל כלים שאפשר לקחת איתנו לחיים עצמם ולחיות תוך כדי שינוי, דיוק ותנועה.

ללמוד את הכלים יחד עם הילדים

אם מעניין אותך להכיר את האפשרות ללמוד את הכלים האלה יחד עם הילד שלך, כתבתי כאן בהרחבה וגם להכיר עוד אפשרויות בבית ובתקשורת בזכות קורס תטא הילינג להורים וילדים מגיל 8.

לפרטים על הקורס ולהרשמה

באהבה ובקלילות,

ויקי 🤍 לנצח בגוף ובנשמה